לפני כמה חודשים, ערב הבחירות ומשאל העם שהנחיל ניצחון גדול לדה-גול, הוציא מנדס-פראנס לאור ספר רב תפוצה, "הרפובליקה החדשה", המציע שיטת מימשל חדשה בצרפת. ביומיים אזלה ההוצאה הראשונה של הספר, בת 40,000 עותקים. ממבט ראשון, נראה הדבר משונה שבאותה הימים בהם זכה משטרו של דה-גול להצלחה גדולה, היו מעוניינים הצרפתים בהצעות לשיטת מימשל חדשה. באמת היא שרוב תומכיו של דה-גול רואים בו את הרע במיעוטו; מוכנים לתמוך בו אישית, אבל לא רואים אפשרות קיום למשטר הנוכחי אחרי מותו או הסתלקותו מהשלטון. כמו הישראלים, צופים הרבה צרפתים למשבר המשטר עם הסתלקותו של "הזקן".

בדבר אחד מאוחדים הצרפתים. אין לחזור למשטר הקודם, לרפובליקה הרביעית שקדמה לעלייתו של דה-גול לשלטון. במשטר זה פקדו המשברים הממשלתיים את צרפת כמה פעמים בשנה. הפרלמנט המפוצל למפלגות רבות לע ידע ולא יעול היה לאחד בתוכו רוב יציב. הממשלות, שהיו קמות ונופלות לסירוגין, לא יכלו לגבש שום מדיניות מעשית.

המשטר הנוכחי, הרפובליקה החמישית, בו ניתנת לנשיא סמכות כמעט של דיקטטור, בו הממשלה תלויה בקפריזות של איש אחד(כמו שהיתה תלויה קודם בקפריזות של פרלמנט מפוצל ומפולג), גם הוא לא נראה לרוב העם הצרפתי, למרות שהוא מוכן כרגע לתמוך בדה-גול כנגד עסקני המפלגות של המשטר הקודם.

העובדה שמפעם לפעם מציע דה-גול משאל עם לשינוי החוקה מוכיחה שהמשטר הנוכחי לא מגובש די צורכו. לעומת זאת, אין האופוזיציה יודעת להציג אלטרנטיבה מעשית למשטר פרט לחזרה למצב הקודם. אלטרנטיבה כזו מנסה להציג מנדס-פראנס.

תוכניותיו מותאמות למצב בצרפת, אבל הרעיונות שעליהם הן מבוססות חורגים מהמסגרת הצרה של הבעיות המקומיות ונוגעות לעצם המושג של דמוקרטיה פרלמנטרית בורגנית.

צרותיה של הרפובליקה הרביעית לא נבעו, טוען מנדס-פראנס, מ"עודף" דמוקרטיה אלא מסילופה, לא מפיצול יתר פוליטי אלא מפיצול שלא שיקף את המציאות. המאבק הפוליטי התנהל, לפחות למראית עין, סבבי רעיונות מדיניים מיושנים וכל שיטת המימשל היתה מבוססת על עקרונות שנולדו במאה שעברה כאשר תפקידי השלטון היו פוליטיים בעיקרם. התערבות הממשלה בכלכלה הלאומית היתה מינימלית. כיום שונה המצב לחלוטין גם במדינות קפיטליסטיות.

בצרפת, כ-15% מכלל הייצור שייך לתעשיות מולאמות, ואין הדבר אופייני לצרפת בלבד. החלק המולאם בכלכלה כולל ענפי יסוד: חלק מהבנקאות, רוב מכרות הפחם, רוב תעשיית החשמל, חלק גדול מהתחבורה ועד לתעשיית מכוניות. התקציב הממשלתי תופס חלק גדול של ההכנסה הלאומית והוא מכשיר חשוב לחלוקתה מחדש. משטרים קפיטליסטיים הכירו בצורך לתכנון כלכלי ממשלתי ועורכים תוכניות חומש כדוגמת ברית המועצות.

למרות זאת, ההחלטות הכלכליות של הממשלה, המשפיעות באופן מכריע על גורל האזרח, לא עומדות במאבק הפרלמנטרי ובמלחמת הבחירות. אלו מתנהלות על רעיונות וסיסמאות פוליטיים מופשטים שלא הומחשו לבעיות כלכליות וסוציאליות ממשיות. לגבי הבעיות האלה, הממשלות של הרפובליקה הרביעית פעלו תחת השפעת קבוצות לחץ שונות. הן פעלו דרך הפרלמנט ומחוצה לו, ללא ידיעת העם ומבלי שיוכל להכריע באופן ממשי על המדיניות הכלכלית.

לא עודף דמוקרטיה היה בעוכרי הרפובליקה הרביעית, טוען מנדס-פראנס, אלא סילופה. לא הפיצול המפלגתי הפיל ממשלות אלא חולשתן, ביחס לקבוצות הלחץ הכלכליות, שנבעה מחוסר מנדט ברור של העם בשאלות כלכליות. הרפובליקה החמישית, בהגבילה את שלטון הפרלמנט לטובת שלטונו האישי של (הנשיא) דה-גול, פתרה את בעיית אי היציבות רק למראית עין. אמנם הממשלות יציבות יותר, אבל מנדס-פראנס נותן דוגמאות המראות שלא רק שהממשלה לא מסוגלת להתגבר על קבוצות לחץ בניהול המשק הלאומי; היא אפילו לא מצליחה להטיל את מרותה על הנהלות של מפעלים מולאמים.

מבחינה סוציאלית התבטא כשלון הדמוקרטיה הליברלית הבורגנית בהפקרת המעמד הבינוני, שהיה פעם התומך העיקרי שלה. המשברים הכלכליים שפקדו את המשטרים בליברליים והאינפלציה פגעו קשה דווקא במעמד זה, חיסלו את אמונו במשטר, הפכו אותו לתומך ברעיון של משטר חזק ימני, או משטר סוציאליסטי, היכולים להבטיח סדר כלכלי.

מה הפתרון שמנדס-פראנס מציע? משטר שמעצם טיבו ישתף את האזרח בהכרעות כלכליות, ובעיצוב התוכניות הכלכליות לפיתוח המשק הלאומי. הוא מציע להצמיד את הפרלמנט והממשלה לתוכנית הכלכלית. הפרלמנט ייבחר למספר שנים כתקופת תוכנית כלכלית אחת. הממשלה לוקחת על עצמה את ביצוע התוכנית שהרוב בפרלמנט קבע.מערכת הבחירות תתנהל על בעיות התוכנית והגשמתה. כדי להבטיח את האופי הכלכלי של הפרלמנט ושל מלחמת הבחירות, מציע מנדס-פראנס שני בתי פרלמנט, אחד הנבחר לפי ארגונים כלכליים (איגודים מקצועיים, איגודים של בעלי הבתים, של איכרים, ארגונים כלכליים אזוריים) והשני רגיל, הנבחר לפי רשימות מפלגתיות. על השאלות המכריעות של היחס המספרי בין נציגי הארגונים השונים וצורת בחירתם (מינוי על ידי הנהגת הארגונים או בחירתם על ידי חברי הארגונים) אין המדינאי הצרפתי אומר דבר. הרעיון עצמו אינו חידוש גמור. גם כיום קיימת בצרפת מין מועצה כלכלית של נציגי ארגונים כלכליים. תפקידה: ייעול לתוכניות כלכליות. היא נטולה כל השפעה מעשית. הצעת מנדס-פראנס היא להפכה למכשיר שלטוני מעשי.

באיטליה הפאשיסטית של מוסוליני ה"פרלמנט" היה, לפחות באופן תיאורטי, נציגות של ה"קורפורציות". קורפורציה היתה איחוד של "נציגי" עובדים (ממונים מגבוה) ונציגי המעבידים בענף מסוים. המועצה היתה דואגת, כביכול, לאינטרס הענף כולו, לבעלים ולעובדים כאחד.

מנדס-פראנס מרגיש שהצעתו מזכירה דוגמה זו ודוחה מראש כל השוואה בין השיטה שלו והקורפורטיביזם הפאשיסטי.

ממבט ראשון התוכנית יכולה להיראות קוסמת והצלחת הספר מעידה על כך. הנה תרופת פלא המאפשרת לעם לשלוט על הכרעות כלכליות מעשיות שיקבעו את עתידו; המצילה את הקפיטליזם והדמוקרטיה הבורגנית מדיקטטורה ימנית מצד אחד ומהסוציאליזם המרכסיסטי מצד שני. השאלה היא אם "הצלה" כזאת תיתכן. מה הם הכוחות שעליהם אפשר להתבסס להקמת הרפובליקה השישית?

מנדס-פראנס מעיד על ספרו שהוא תוצאה של מאות שיחות שערך במשך שנה עם נציגי ארגונים כלכליים ומקצועיים בכל צרפת, אבל זה עוד לא מסתכם לכוח ממשי.

הביקורת שלו על המשטר הקיים ועל הדמוקרטיה נוסח הרפובליקה הרביעית, אם כי נכונה, אינה חושפת את הבעיה העיקרית.

המשטר הקפיטליסטי יכול להתקיים בצורה של דמוקרטיה פרלמנטרית מפני שהוא מעמיד לפני העם ביום הבחירות לא בעיות קונקרטיות, כלכליות, על האינטרסים המעשיים (והמנוגדים) של המעמדות השונים, אלא מאבק על אידיאלים מאובקים ומעורפלים.

פרלמנט כלכלי כמוצע על ידי מנדס-פראנס, או שלא ייצג את העם (כדוגמת ה"פרלמנט" של איטליה הפאשיסטית), או שבעלי-הבתים לא יסכימו לקיומו. הם לא יסכימו לעמוד פנים מול פנים עם נציגי העובדים, להתדיין איתם על הבעיות האמיתיות ולפתור אותן לפי "טובת כלל על-מעמדית" שאינה קיימת.

על כן נשאלת, לפי דעתי, השאלה: האם ימצא מנדס-פראנס את הכוחות שיבצעו את השינוי? אילו אמצעים יהיו מוכנים לנקוט כדי לכפות את השינוי על המעמדות השליטים וקבוצות הלחץ ששלטו ברפובליקה הרביעית ושולטים בחמישית? בלי תשובה ברורה לשתי שאלות אלה תוכניתו של מנדס-פראנס נשארת חלום ריק, אולי יפה, אבל חלום.