נורסקות ס. פארקינסון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה של מאלאיה, ערך פעם מחקר היסטורי משעשע. הוא אסף נתונים סטאטיסטיים על גובה המיסים בארצות שונות והגיע לשורה של מסקנות מאלפות אותן הסביר בדו"ח שחיבר.
רוב בני האדם שחוללו מהפכות מהוללות, קובע הדו"ח, לא העריכו כראוי את המעשה שהם עושים. יותר מזה, כל מסכת הרעיונות והאידיאולוגיות המהפכניות שמייחסים להם היו ידועות וברורות למיעוט מבוטל של אינטליגנטים, שלרוב פיטפטו הרבה בבתי הנבחרים ועשו מעט ברחוב.
ההמונים שהסתערו על הבאסטיליה לא הבינו את רעיונותיו של ז'אן ז'אק רוסו. ספק אם בכלל שמעו עליו.
אבל מיסים הם שילמו. וכשהטילו עוד מס עקיף בצורת היטל על המלח, החליטו שכדי לא לשתות מרק תפל צריך לעשות משהו. בבוקרו של ה-14 ביולי הסתערו על הבאסטיליה.
המהפכה האמריקאית, שתחילתה במאבק המזוין של 13 המושבות נגד בריטניה הגדולה, אינה שונה מבחינה זו מהמהפכה הצרפתית.
השם מונטסקייה, או המונח הפרדת רשויות, לא אמר ליאנקי הפשוט ולא כלום. אבל הוא היה מוכן להיהרג כדי להישאר מחוץ למעגל של משלשלי המיסים לקופת הוד מלכותו. ואם באו ותבעו ממנו מס עקיף בצורת מכס על תה, יצא לנמל בוסטון, עזר להטביע כמה אוניות של חברת הודו המזרחית.
טרוצקי, בספרו על המהפכה הרוסית, עומד בהרחבה על תופעה שהוא קרא לה הסטיכיות שבתהליכים מהפכניים. ההמונים שביצעו את מהפכת פברואר, מסביר הוא, יצאו אל הרחוב באותו שבוע שבין ה-20 וה-27 בפברואר, מבלי שהמטרה הסופית של הסתערות אדירה זו היתה ברורה להם.
על הגל האדיר הזה של מאורעות פברואר רכב אירגון קטן יחסית, אך מגובש היטב.
לא היה זה אירגון המוני, אבל היו לו שלוחות בכל מקום: באוניברסיטה, בגימנסיה, ברחוב, באירגוני הפועלים.
האזרח הפטרבורגי הפשוט, שבמקום ללכת בבוקר לעבודה יצא לרחוב לעשות שמח, לצעוק סיסמאות נגד הצאר וליידות אבנים במשמר הארמון, לא שמע מעולם על יהודי-גרמני בשם קארל מארכס. אם היו מנסים להסביר לו את העקרונות הפילוסופיים של המאטריאליזם הדיאלקטי לא היה מבין הרבה.
אבל הוא צעד ברחוב ועמו צעדו מאות אלפים כמוהו.
אירגון קטן ומגובש שחיכה לגל והתכונן לקראתו, רכב עליו. זוהי, בסופו של דבר, גדולתם של הבולשביקים. מיישום התיאוריה המהפכנית למציאות הרוסית הבינו ששעת המשבר קרבה והולכת. הם התכוננו לרגע הזה בשקט אך ביסודיות.
את פעולתו של אירגון מהפכני בימים שקטים אפשר להשוות לפעולות הרדאר. מתוך המצב ברור שמטוסי האויב עומדים להופיע. השאלה היא מתי. ברגע שמופיעים על המסך הכתמים הכהים צריך ללחוץ על פעמון האזעקה.
בישראל שורר היום קיפאון פוליטי גמור. אם נשוב לדוגמא של הרדאר, הרי שהאיש על יד הרדאר היה נרדם מרוב שיעמום, אבל אילו היה לו מכשיר משוכלל יותר היה בוודאי מבחין באי-אלו כתמים חשודים. אין זה מצדיק עדיין את הלחיצה על הפעמון, אבל יש להביא בחשבון אפשרות כזאת.
* * *
מי שחושב היום על מהפכה בישראל מוחזק בחזקת הוזה בהקיץ. דומה שמשטרו של דוד בן גוריון נראה היום יציב יותר מאי פעם.
המוני העובדים השכירים אינם מוכנים עדיין למאבק שמעבר לתחום הטרייד-יוניוניסטי הצר.
קולה של האינטליגנציה הצעירה, שהיא בכל מקום אחר בעולם בית היוצר לכל רעיון מהפכני, כמעט ואינו נשמע אצלנו. האוניברסיטה שלנו אינה אלא בית מחסה לזעיר-בורגנים צעירים שכל מוחם נתון לקריירה העתידה שלהם.
אבל מי שניחן בחוש שמיעה דק, עשוי לשמוע גם קולות אחרים. פה ושם מתארגנים סטודנטים להפגנה נגד המימשל הצבאי. תלמידי גימנסיה נרתמים למאבק נגד הכפייה הדתית. עובדים שכירים מתארגנים בוועדי פעולה המעיזים להמרות את פי ההסתדרות. לפני שנתיים-שלוש לא היינו חולמים על כל זה. היום יש איזו תזוזה, איזה אי-שקט פוליטי, אי-אלו סימנים לסערה ההולכת וקרבה.
אבל לא זה העיקר.
מי שמקדיש שעה קלה להרהורים על עתידה של המדינה הזאת, סופו שיגיע למסקנה שמתחת למעטה העליון של יציבות וקיפאון פוליטי מסתתר הר געש פעיל.
סערה מתמדת מתחוללת במרחב, עצם קיומנו נתון בסימן שאלה גדול.
כמה זמן עוד אפשר לחיות במתח ביטחוני מתמיד? כמה קורבנות עוד ניתבע להקריב למולך הביטחון שתיאבונו הולך וגדל?
עתידנו הכלכלי נתון כולו בידיהם של יהודים רחמנים ומעצמות ידידותיות המעטירים עלינו גשמי נדבות. תיקון קל בחוק מס הכנסה של ארצות הברית – וכל מערכת הכלכלה שלנו מתמוטטות כבניין קלפים.
מה יקרה אז?
אני סבור שזהו הרגע של משבר האמון במשטר. האיש ברחוב אינו אוהב לשבור את ראשו בבעיות פוליטיות מסובכות. אבל אם המשכורת החודשית תספיק לו בדיוק בשביל זוג נעליים משומשות וכיכר לחם ליום, הוא יהיה מוכן לעשות הרבה דברים שמעולם לא העלה בדעתו לעשותם.
הזירה הפוליטית תעבור אז לרחוב.
זוהי שעת השי"ן של האירגון הקטן. אם פעל כהלכה בימים כתיקונם, אם היו לו זרועות רבות וקאדרים נאמנים, יוכל עתה להיהפך למנהיגו של הרחוב.
ובשעה כזאת הרחוב הוא המוסד העליון של המדינה.
* * *
בימי הסערה של המאבק לביטול המימשל הצבאי, הראה לי אחד מידידי את העצומה של אנשי הרוח, שקראו לכנסת להצביע נגד המימשל. תראה – אמר בגאווה – שמותיהם של מיטב אנשי הרוח, המדענים והאמנים מופיעים פה.
אין ספק שזוהי תופעה חינוכית ממדרגה ראשונה. קולו של איש הרוח העברי נשמע ברמה. היה זה קול המצפון.
דומה שלאותם אנשי רוח יש מה לומר בהרבה שטחים בחיינו הפוליטיים. ולא רק בשאלת המימשל.
אבל מי שבונה היום על האינטיליגנציה בלבד סופו להיכשל.
האינטליגנציה אינה השכבה החברתית שתיפגע ראשונה משואה כלכלית. חוץ מזה, אלה אנשים שקשה להוציאם לרחוב. תן להם לחתום על עצומות. זה מרגיע את המצפון.
האוניברסיטה, הטכניון, מכון ויצמן, אלה נמצאים בקצה האחד של החבל. קצהו השני נמצא בכיכר עלית.
שביתה באוניברסיטה יכולה, לכל היותר, להעלות את אחוז המבקרים בהצגות יומיות בקרב הסטודנטים. שביתה רצינית באזור כיכר עלית עשויה לשתק את חצי המדינה.
שואה כלכלית, אסון מדיני – אלה יפגעו לראשונה בכיכר עלית. המוני העובדים ייצאו אז לרחוב.
לא משום שהם חולקים על מדיניות החוץ של בן גוריון, ולא משום שיש להם אי-אלו השגות חדשות על בעיית יחסי ישראל-ערב.
הסיבה היא פרוזאית יותר: המשכורת לא תספיק. המחירים יאמירו.
מדיניות החוץ לא מעניינת אותם. שאלת היחסים עם המרחב עוד פחות. אבל הם יעשו את הכל כדי להשיג עוד לירה. ואם יגיע המצב שלבן גוריון לא יהיה מאיפה לתת, ינופפו לו באגרופיהם.
* * *
כל מהפכה היא תהליך סינתטי של רעיון מהפכני ומעשה מהפכני ואין האחד בלי השני. אנשים חושבים יוצרים רעיונות חדשים. בכך הם לא חוללו עדיין שום מהפכה.
הרציונאליזם של המאה ה-18 בפני עצמו לא חולל את המהפכה הצרפתית הגדולה, כשם שהמארכסיזם הפילוסופי לא חולל את המהפכה ברוסיה או בקובה. מהפכה מחוללים אנשים חיים.
אבל רעיונות מבריקים, אידיאות גדולות, הן לרוב פרי נחלתם של מעטים. רוב בני האדם נעשים מהפכניים לא בהשפעת האידיאות המהפכניות כי אם בהשפעתה של המציאות היום יומית: האיכר צריך אדמה. הפועל דורש משכורת שיוכל להתקיים ממנה. האם תובעת חינוך לילדיה.
כל ארץ ותנאיה המיוחדים, כל ארץ וקווי האופי המציינים אותה. פה יש בעיה של עובדים שכירים, שם בוערת בעיית הרפורמה האגרארית, אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון.
כשתביעותיהם של נושאי הרעיונות המהפכניים מצטלבות עם דרישות העם, או-אז מתמוטטת המערכת החברתית הישנה. משטר חדש בא לעולם.
הבה נקדיש רגע קט להרהורים בכיוון זה.