פרשת המעצרים סביב שערוריית השוחד הקשורים במסירת עבודת התכנון והביצוע של בית החולים החדש בתל-גיבורים, מאפשרת לנו, אולי בפעם המאה ואחת, להשליך מבט לעבר ההתדרדרות המוסרית הנוראה בה שרויה מדינת ישראל מזה זמן ממושך למדי.
אין זה מתפקידנו ואף לא בסמכותנו לגלות את הפרטים המשפטיים המדויקים בפרשה זו. לשם כך קיים בית המשפט. ברם, ידוע לנו היטב, ולא רק לנו, כי בעצם לא התרחש שום דבר יוצא דופן ב"פרשת שפיגל". במסירת עבודות ממשלתיות או ציבוריות למבצעים – התהליך הוא בדיוק כפי שהיה ב"פרשת שפיגל" ברוב המכריע של המקרים. המשטרה נאלצה להתערב בעניין עקב סכסוך בין שני אדריכלים אשר לכל אחד מהם הובטח בסתר לקבל את עבודת התכנון והפיקוח (המשתלמת כל כך יפה) ללא מכרז!! זה שיזם את הפנייה למשטרה ותבע חקירה על הענקת שוחד, לא עשה זאת מטעמים של הגינות או פטריוטיזם חלילה. איש מבין הנוגעים בדבר לא התקומם כנגד עצם המעשה המחפיר של עריכת תוכנית לבניין בית חולים כה גדול ללא מכרז בין אדריכלים, בו תתקבל התוכנית היעילה, המתאימה והחסכונית ביותר.
אין זה פלא שפולחן הרדיפה אחר ממון בכל אמצעי שהוא, הפך לקו בולט מכריע במציאות הישראלית של תקופתנו. השוחד נעשה, כבר מזה תקופה לא קצרה, לשמן תמסורת שכיח מאוד בחיינו הכלכליים. לפעמים עירום הוא השוחד, לפעמים מתעטף הוא בטליתות של תרומות לקרנות "ראש העיר" וכיוצא בזה, ולפעמים מעדיף הוא לכסות עצמו במונח המסחרי מאוד: "קומיסיון". ישראל הצליחה באופן יוצא מן הכלל ליישם במציאותה את מרבית הגילויים והתופעות של אורח החיים האמריקאי בצורה שלילית קיצונית ומושלמת. וכי מה סבורים הייתם, שמדינה מודרנית כשלנו תנסה לחקות את מערכת השוחד הפרימיטיבית של האימפריה העותומאנית?
היתרון של ארצות הברית לגבינו הוא ששם נשענת מערכת השחיתות הכלכלית על בסיס כלכלי איתן שעה שאצלנו "רכשו" את מבנה-העל המושחת ללא הבסיס היציב. ואל תחשבו שזה סתם ככה. יש לזה גם תיאוריה. שמעון פרס אשר "ידיעות אחרונות" מספר עליו כי הוא המועמד הבלעדי לירושת תיקו של שר הביטחון, הינו כידוע "הוגה דעות" מקורי ורציני. באחד ממאמריו הוא פיתח את ההנחה כי ישראל אינה זקוקה כלל לעצמאות כלכלית. ישראל צריכה רק לשמש חלון ראווה של המערב בקידמת אסיה ובקרב עמי אפריקה. ובשכר שימושנו לו כחלון תצוגה יממן העולם המערבי (בעיקר ארצות הברית) את כלכלת הרווחה בישראל. באמונה – לחזון נבואי נשגב כל כך לא זכינו אפילו מהבולטים שבין נביאי ישראל הקלאסיים. עד כאן הגיחוך. ברם, כאשר כיוון מדיני, אפילו אם הוא נלעג ומשפיל מבחינה לאומית, מופעל למעשה על ידי הגורמים המכריעים בדרכה הכלכלית והמדינית של ישראל – אזי כל זה הופך מנושא להלצות והיתול לכוח מטריאלי חזק. כוח אדירים כזה פועל במציאות הישראלית ומשחית כל חלקה טובה. כוח זה מעלה למרום המעמד בחברה את הטיפוס שיודע "להסתדר" ולהתעשר במהירות על חשבון האומה ומנמיך את ערכו של האדם העובד, היוצר במו ידיו ערכים חומריים ומתפרנס מיגיע עמלו.
כוח זה מעלה על נס את הפטפטנים המצועצעים ומחליקי הלשון הששים למצוא צידוק לכל מעשה עוול בחברה הישראלית – ומצר צעדיהם של אנשים המביעים מחשבות רציניות והרהורים מעמיקים על דרכה וכיוון מדיניותה של ישראל, ומותחים ביקורת על מעשים ומחדלים של שליטיה.
כוח זה מפטפט גבוהה-גבוהה על חשיבותו העליונה של החינוך ועל טיפוח איכותו הגבוהה של האדם בישראל – בצד דחיקת רגלי ילדי פועלים מבתי הספר התיכוניים בשל שכר הלימוד המרקיע שחקים ובדלדול כוחות ההוראה המעולים במערכת החינוך בשל הקפדה של שכר זעום לו זוכה ציבור המורים בישראל.
יש הבאים בטענות אל הדור הצעיר בהאשימם אותו בהינתקות מאידיאלים, בריקנות ובהידרדרות מוסרית. עובדות אלו נכונות הן; ברם, האם דור קשיש המשחית עצמו ביודעין, ההופך את רדיפת הממון לתוכן כמעט בלעדי של הווייתו – האם דור כזה רשאי לצפות כי יוצאי חלציו יהיו דווקא רוויי אידיאלים ועמוסי ערכים אנושיים?
הצרה היא בכך שלהתפתחות מעין זו קיימת חוקיות מסוימת. חוקיות זו עלולה להוביל להתפוצצות. כי זאת לדעת – מציאות זו יכולה להמשיך בקיומה באין מפריע כל עוד קיים מקור אנרגיה המוכן והמסוגל להזינה. הואיל ומקור ההזנה במקרה שלנו מצוי בחלקו המכריע מחוץ למסגרת המדינה, עלולים לפעול בתוכו ועליו גורמים רבים אשר לישראל לא תהא כל שליטה עליהם. אם תשובש הזנת המערכת הנוכחית עשוי המבנה כולו לקרוס תחתיו.
כל מפולת מאפשרת הנחת תשתית למבנה חדש – יציב יותר. השאלה היא אם יימצא הכוח החברתי שירצה ויהא מסוגל לעשות זאת. כדי שיימצא כוח כזה אז, מן הדין הוא שיחלו בגיבושו כבר עתה.