רבותי! מדוע נטפלתם למנהיגי המפלגות הדתיות בישראל? מדוע באים אתם אליהם בטרוניות השכם והערב? הרי חסד גדול הם עושים לנו. והאמינו לי, שאינני מהתל בכם!
* * *
מי מאיתנו אינו יודע כמה קשה להילחם בהשפעת הדת על בני האדם. ארבעים וחמש שנים לאחר מהפכת אוקטובר מצויים עדיין המוני מאמינים בכל רחבי ברית המועצות. גם הטרור של תקופת סטאלין, וגם אמצעי השכנוע וההסברים באספות, ברדיו ובטלוויזיה בימי חרושצ'וב ולפניו, לא הצליחו עדיין לעקור את האמונה הדתית מלבם של המאמינים, ואלפי כמרים עדיין מקבלים משכורתם מכספי המדינה הסוציאליסטית. ידוע גם ששלטונו של גומולקה בפולין, נאלץ בימיו הראשונים להסכים בעל כורחו להחזרת לימודי הדת לבתי הספר הממלכתיים, ולקרב את ראשה של הכנסייה הקתולית, הקרדינל וישינסקי, כדי שיוכל לרכוש לעצמו תמיכה המונית. בהונגריה, למשל, היתה הכנסייה הקתולית רבת השפעה והקרדינל שלה – מינדסנטי, אחד הגורמים שהיטו את המרד העממי הצודק באוקטובר 1956 לאפיקים של הפיכת-נגד ריאקציונית. עד היום מערימה הדת קשיים עצומים על כל שלטון סוציאליסטי, או אפילו ליברלי, בבואם לחולל שינויים חברתיים ותרבותיים מרחיקי לכת בארצות המפגרות.
מי שקרא את ספרו המצוין של ד"ר עזריאל קרליבך המנוח, "הודו", זוכר ודאי את התיאורים המזעזעים של התנאים האיומים בהם שרויים בני כת "הטמאים" כתוצאה ממשטר הכתות שהוטבע עמוק בתודעתם של בני הודו בחותמה של הדת ואשר שום כוח מתקדם אינו מסוגל עד היום לבטלו לחלוטין.
אך למה נרחיק לכת למזרח הרחוק והאקזוטי: בעשור השני של המאה ה-20, כמאה שנה לאחר ביטולה הרשמי של האינקוויזיציה הקדושה, ולמעלה ממאתיים שנה אחרי שעברה מהעולם למעשה, התקיים באחת ממדינות הדרום של ארצות הברית, מדינה שקמה על ידי פליטי רדיפות דתיות, משפט מוזר שבו הואשם מורה ב"הסתה לכפירה", משום ש"העז" ללמד לתלמידיו את תורת דרווין, על מוצא האדם מן הקוף. התובע במשפט מגוחך זה היה לא פחות מאשר המועמד לנשיאות – מתיו ברדי, אדם פיקח וממולח אשר ניסה לרכב על גלי הטמטום והבערות בכדי להגיע לכס הנשיאות.
הדת מהווה עד היום בלם למחשבה החופשית, שהיא תנאי בל יעבור לשגשוגם של המדע והתרבות ולגיבוש דפוסי מחשבה רציונאליים.
הרבה מנהגים פרימיטיביים שונים ומשונים, ודעות קדומות גזעניות טבועים בחותמה של הדת, והמאבק לעקירתם קשה ומסובך.
שום צו אדמיניסטרטיבי אינו יכול למנוע, בינתיים, שוטטות פרות "קדושות" ברחובות בומביי או נפנוף תרנגול מעל הראש לצורך "כפרה" בסמטאות חשוכות בירושלים ובבתים מפוארים בתל אביב.
* * *
קשה לאדם שהתחנך על ברכי הדת, להשתחרר ממנה לחלוטין. לא פעם פוגשים אנו באדם שחדל כבר מזמן להאמין, ואף מבין את הניגוד המוחלט בין הדת והמדע, אך עצם המחשבה על אכילת [בשר] חזיר מעוררת בו פלצות. לעומת זאת, פוגשים אנו לא פעם באנשים שעל אף שלא השתחררו כליל מן הדת, חופשיים מדעות קדומות ואף רכשו להם ערכים חיוביים, דרך מחשבה הגיונית ומושגים מתקדמים שונים.
בפעולותינו השונות נזדמן לנו, לא פעם, להכיר בחורים טובים בעלי כיפות סרוגות הנותנים לנו יד במאבקינו השונים ואף יוזמים בעצם פעולות רבות ומבורכות.
בסיפוק נוכל לציין שבין אלה שהתגייסו לאחרונה למאבק נגד המימשל הצבאי, לא נפקד מקומם של יהודים דתיים.
ואף על פי כן… יהיה האדם הדתי בעל מחשבה הגיונית ורצון טוב, תמיד יתגלו אצלו, גם בהתייחסו לבעיות קונקרטיות, מעצורים שונים המונעים בעדו מלהסיק מסקנות מרחיקות לכת.
* * *
יבוא מי שיטען "אך בכל העולם יש לדת השפעה כה הרסנית, על אחת כמה וכמה בישראל, בה מרוכז מנגנון עצום בידי המפלגות הדתיות, בה מקבלים חוקי הדת תוקף על ידי המדינה".
טעות בידכם, אתם הסוברים כך! אצלנו הבעיה חמורה הרבה פחות. בישראל יש מי שדואג להרחקת הציבור מהדת. שום החלטות גינוי לדת אינן מסוגלות לסייע בידי שוללי הדת כפי שעושים זאת הרבנים, כלי הקודש ושאר שליחי ריבונו של עולם במנגנוני המפלגות הדתיות "שלנו".
בעוד שראשי כנסיות שונות בעולם, כמו האפיפיור הנוכחי – יוחנן ה-23 ואחרים, מבינים עתה שיש להתאים את מצוות הדת לתנאים המשתנים ולרוח הזמן כדי לא לאבד את חסידיהם, מקדשים ראשי הדת היהודית בימינו כל אות מתה, כל חוק שאבד עליו הכלח, מבלי להתחשב בתועלת שהוא עשוי להביא להם, גם מנקודת ראותם הם.
אילו היו ראשי הדת מסתפקים בהטלת חוקיהם ומנהגיהם האבסורדיים והמשפילים רק על צאן מרעיתם, היו הם רק מעוררים גיחוך, אך כיוון שהם כופים אותם גם על הציבור החילוני הם מכריחים אותו להשיב מלחמה שערה.
* * *
ב"העולם הזה" מס' 1329 הופיעה רשימה מעניינת בשם "הזכות לאושר", בה פורטו התקנות והציוויים המשונים שכל אזרח ישראלי כפוף להם, בתוקף סמכותם של בעלי ההלכה הדתית בארצנו. רשימה זו מוכיחה, בין היתר, כמה עיוורת, דוגמטית ועקרה היא גישתם של פוסקי ההלכה ומחוקקי חוקי האישות בישראל.
טלו למשל את עניין איסור נישואי כהן לגרושה.
בימי קדם נחשבה אשה גרושה לאשה מפוקפקת; ולכן, אסור היה לכהן, העוסק בעבודת הקודש, לבוא במגע עם אשה כזו; אך מדוע אסור יהיה בישראל של היום לקפלן או לכגנוביץ לשאת גרושה בשעה שלרבינוביץ מותר?
אם זה אינו טמטום, טמטום מהו? אמנם, לא רק בימינו, אלא גם בגיטו היהודי של ימי הביניים לא ענו כל החוקים לדרישות המציאות, אך אז היתה להם לפחות הצדקה מסוימת (מנקודת ראות דתית, כמובן), כמו למשל בעניין איסור נישואי תערובת, שהיה באותם התנאים האמצעי המיידי למניעת התבוללות. לעומת זאת, יודע כל מי שלמד פרק בתלמוד באיזו גמישות ובאיזה כושר הסתגלות למציאות הצטיינו המנהיגים הדתיים בדורות קודמים (התנאים, האמוראים, אנשי הסנהדרין) שאף מצאו לכך הצדקה תיאורטית בפסוק "וחיית בהם", אשר הפך לסיסמא ושכוונתו היתה שחוקי התורה תפקידם להקל על האדם ולא להכביד עליו.
* * *
מה נותר היום לדת ישראל מכל תפארת העבר שלה? נותרו בה בעיקר מצוות הקשורות… לקיבה. מצוות עשה של דת ישראל הן, היום, מערכת של כללים גסטרונומיים ולא של ערכים מוסריים; ואילו העומדים בראשה, הדוגלים בצדק אבסולוטי, והמגנים את הסוציאליזם המדעי על השקפת העולם המטריאליסטית שלו, הם עדה של סוחרים ציניים, ערמומיים וקטנוניים, שאינם מסוגלים אפילו להסתיר שכל תכליתם היא השגת משרות, עמדות מפתח במנגנון ושאר פירורי הנאה שיזרקו להם משולחן השלטון.
אין איש בארץ הזאת המעז לזלזל, בריש גלי, בכזו ציניות, בערכי מוסר, כמו העסקנים הדתיים למיניהם. היה זה עיתונה של אגודת ישראל שפירסם יום לאחר הסגרת [רוברט] סובלן, מאמר אישי בנוסח "מה אתם מזילים דמעות תנין, מדוע נחרדתם על צעד הבלתי-חוקי שבגירוש, הרי בלאו הכי לא היינו מפירים מצוות אמריקה" ואילו עיתון דתי אחר הגיב בגסות בכנותו את סובלן "יהודי מדומה", "מומר", ו"נוכל שהתחפש ליהודי" (כנראה בטוחים הם שכל יהודי ברית המועצות מניחים תפילין בסתר ונישאים במחבוא "לפי דת משה וישראל").
בעניין המימשל הצבאי, למשל, אין הדתיים מעלים כלל את האספקט המוסרי של הבעיה. בשיחת "אתגר" שהתקיימה בשעתו עם הרב נורוק המנוח, כאשר שאלוהו חברי מערכת העיתון כיצד יכול להחריש כשהעיקרון "וגר לא תונו" נרמס בגסות, לא נחרד האיש ולא נזדעזע והשיב בפשטות: "זהו עניין ביטחוני וכיוון שאינני איש צבא, אני סומך על בן גוריון בכל מה שנוגע לביטחון. הוא יודע מה שהוא עושה" (כנראה שכח האיש את הפסוק "ולא תעשה לך אלהים אחרים על פני").
* * *
מעשיהם ומחדליהם של מנהיגי המפלגות הדתיות בישראל מעוררים אך בוז ושאט נפש. מאמינים רבים וביניהם אנשי רוח בעלי שיעור קומה, מסתייגים לא פעם ממעשיהם השונים ובטוחני כי רבים מהם אף בזים להם בליבם. אין בקרב מפלגות אלו אף מנהיג בעל מעוף ושאר-רוח שיהיה מקור של סמכות וגדולה כפי שהיו מנהיגים דתיים שונים בעבר. נשארו רק עסקנים קטנים, מעין גבאים ומשגיחים המהווים המשך ישיר לאותם "רבנים צבועים וכלי קודש" שספרות ההשכלה כה היטיבה לתארם.
* * *
זוכרים אתם ודאי את הסרט הנפלא "שכנוע ידידותי" (או כפי שנקרא אצלנו "הגוי הגדול") אודות חיי הקווייקרים בפנסילווניה שבארצות הברית בסוף המאה שעברה. היזכרו נא באותם טקסי דת פשוטים, אך נפלאים, המוצגים בסרט, בהם מתייחד האדם עם אלוהיו בדומייה מבלי שיזדקק לנוסח קבוע של תפילה או ל"מתווכים" בינו לבין ריבון העולמים. הרהרו בדבר וראו עד כמה שונה דת זו מדת משה בישראל. דמיון רב לתפישה הדתית של הקווייקרים, נוכל למצוא גם בזרמים עממיים שונים שצמחו ביהדות, כמו בתנועת החסידות, אשר בה הושם הדגש על האמונה שבלב, מחד, ועל התנהגות נאותה שביחסים בין אדם לחברו, מאידך, ולא על מצוות מעשיות.
שילוב זה של מוסריות נעלה ושל הכרה דתית עמוקה הוא ביטוי לעלייתה ופריחתה של הדת, בעוד ששימת הדגש על דקדוקי טקס ופולחן היא ביטוי לניוונה והתדרדרותה. יעידו על כך הכנסייה הקתולית בשלהי ימי הביניים ו"הכנסייה" היהודית דהאידנא.
* * *
בימים האחרונים עדים אנו להתעוררות גדולה למאבק בכפייה הדתית. אין זה מאבק בהשקפת העולם הדתית, אלא בהתערבות המוסדות הדתיים בחיי הפרט של הציבור החילוני. מתנגדי הכפייה הדתית קוראים לסובלנות הדדית, ל"דו קיום" בין החלק הדתי והחלק החילוני שבעם, מעין "שמור לי ואשמור לך".
ראשי הדת אינם מוכנים לוותר במלוא הנימה והם מבקשים לכפות בכוח את רצונם עלינו. ואמנם, כל עוד יהיה זקוק השלטון לקולותיהם, יהיה בידם הכוח לכך. והם אף עלולים לגרום לנו לצרות צרורות בעתיד.
ועם זאת, כורתים הם בעקשנות את הענף עליו הם יושבים, כי בבוא היום, כשנצטרך להילחם בהשפעתה של השקפת העולם הדתית, תהיה מלאכתנו קלה יותר. ועל כך חייבים אנו להודות למנהיגי המפלגות הדתיות בישראל. כי בגלותם את קלונם ברבים ובנסותם לכפות חוקים שעבר עליהם הכלח, מרחיקים הם יותר ויותר אנשים מתחום השפעתה של הדת בכלל.
נאמר כבר במקום ידוע – "בא לקלל ונמצא מברך".