לאחר דחיית בקשתה של בריטניה להצטרף לשוק האירופי המשותף, על ידי הטלת הווטו הצרפתי, נראה לרבים כי ההר, השוק האירופי, הוליד עכבר, וכי יצור זה עומד לפני התמוטטות. אין ספק שהמשבר בו נתון השוק האירופי כיום ישפיע למשך זמן ניכר וספק אם ימומשו סעיפי חוזה רומא במועד שנקבע.

רבים הם התוהים מה הן הסיבות שהניעו את הגנרל דה גול לדחות את בריטניה, המשתחווה אפיים לפני השוק, ולגרום על ידי כך למשבר המסכן את קיומו של השוק? יש השואלים אם הרקע לגישתו של דה גול הוא כלכלי או מדיני טהור.

בטרם נענה נתאר בקצרה את תולדות השוק ואת מגמותיו המוצהרות והבלתי מוצהרות.

רעיון ישן ולבוש חדש

הדיבורים על איחודה הכלכלי של אירופה אינם חדשים. נעימות כאלה נשמעו עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השניה. הסוף ידוע לכולנו. לאחר מלחמת העולם השניה, כאשר עמדה אירופה הרוסה ומורעבת, נחלצה ארצות הברית להגיש לה סיוע ולעזור בשיקומה, וזאת במסגרת תוכנית מרשל. מטרתה העיקרית של התוכנית היתה – מניעת התפשטותו של הקומוניזם למערב אירופה, לפי הצהרת בעלי הדבר עצמם.

המוסדות שהוקמו באירופה במסגרת תוכנית מרשל היוו את הנדבך הראשון להיווצרות צורות של איחוד כלכלי אירופי. אז נוצר האירגון לשיתוף פעולה כלכלי באירופה OEEC, שמטרתו היתה לתאם בין מאמצי השיקום של מדינות אירופה. ברבות הימים התאחדו שש מדינות אירופיות, הנכללות כיום בהסכם השוק המשותף, והקימו את איחוד הפחם והפלדה. איחוד זה הוא ששימש מלט מדביק להקמתו של השוק האירופי המשותף.

גידול ההשקעות האמריקאיות

באשר להתפתחותן הכלכלית של המדינות הנכללות בשוק אירופי המשותף יש לציין כי מדינות אלה, שהיו הרוסות למחצה בתום מלחמת העולם, זכו בשנות ה-50 לגידול כלכלי נמרץ. ארצות הברית עזרה לשיקומן, וזאת על ידי השקעות של חברות אמריקאיות (מלבד עזרתה של ממשלת ארצות הברית, שמאוחר יותר התבטאה בעיקר בעזרה צבאית) באירופה. ההשקעות האמריקאיות באירופה הלכו ורבו ואפשר לראות כאן תהליך מעניין והגיוני והוא שאחוז הולך וגדל מיצוא ההון של ארצות הברית זורם למדינות מפותחות ובעיקר לאירופה. סיבת הדברים נעוצה בגורמים כלכליים ופוליטיים. ההון האמריקאי משקיע בארצות בהן מובטח לו מיד שוק שיקלוט את תוצרתו וכן שוק שקיים בו ביטחון פוליטי ויציבות, מנקודת ראות המונופולים האמריקאים. שוק כזה קיים במדינות האירופיות. לעומת זאת השקעות במדינות מתפתחות מתקיימות רק באותן מדינות בהן הרווחים הם עצומים ומיידיים. ההון התחיל לפחד, לאור ניסיונו בשנים האחרונות, מהתמורות הפוליטיות והחברתיות העלולות לחול במדינות המתפתחות.

תוצאת הנ"ל: גידול ההשקעות באירופה המערבית. כיום עדים אנו לראשיתה של תופעה מעניינת, כאשר הגולם קם על יוצרו. מדינות השוק המשותף ואף מדינות אירופיות אחרות החלו להתאונן ולמחות על כך שרוב המפעלים הגדולים בארצותיהן שייכים להון אמריקאי. יש לזכור כי ההון האמריקאי שולט במפעלים עצומים בגרמניה, צרפת, איטליה, ובריטניה (מפעלי מכוניות לדוגמא). כלכלת מדינות אירופה התפתחה במהירות. בעיקר זו של המדינות הנכללות כיום בהסכם השוק המשותף.

כדי להבטיח את גידולן הכלכלי המהיר אף בעתיד הועלה הרעיון של הקמת שוק משותף אירופי בו תיכללנה שש המדינות החתומות על הסכם איחוד הפחם והפלדה באירופה. הנימוק העיקרי היה שבמקום שש מדינות, מהן שלוש קטנות ביחס ובעלות שווקים מצומצמים יחסית, יוקם שוק אחיד של כל המדינות הללו המקיפות אוכלוסייה בת 170 מיליון נפש, אשר תפתח אפשרויות עצומות להתקדמות כלכלית סוערת. ואמנם ידוע, כי ככל שהשוק נרחב יותר אפשרות חלוקת העבודה רבה יותר וכן אפשרות ניצול היתרונות של ייצור בקנה מידה גדול הולכת וגדלה. לשם כך נחתם ברומא, בשנת 1957, חוזה שלפיו על המדינות החברות בשוק לצמצם את תעריפי המכס בינן לבין עצמן עד לביטולו המוחלט כעבור 12 שנה (לאחר מכן קוצר הזמן הדרוש לכך). לעומת זאת הוחלט על העלאת מכסים כלפי מדינות הנמצאות מחוץ לשוק המשותף, לשם הגבלת כושר תחרותן עם מוצרי ארצות השוק.

רקע כלכלי לניגודים

על מנת להבטיח אינטגרציה כלכלית אמיתית של מדינות השוק המשותף הוחלט בחוזה רומא על תנועה חופשית של הון ועובדים בין מדינות השוק. על ידי כך רצו להגדיל את יעילות ההשקעות של ההון והצמדתו למקומות המבטיחים רווח מרבי.

בבואנו לנתח המגמה הנ"ל עלינו לראות נכוחה מיהו הגורם המבצע את איחוד השוק האירופי. ובכן, איחוד השוק מבוצע במסגרת משטר קפיטליסטי כשהמונופולים של הארצות הללו הם היוזמים, השולטים והמכריעים במוסדות השוק.

האם כל זה אומר שהיצור שהוקם לא יבטיח בטווח הקרוב גידול וצמיחה כלכלית בארצות האירופיות? התשובה היא, שהקמת השוק פותחת אמנם אפשרויות עצומות לגידול וצמיחה כלכלית, אולם פירות התפתחות סוערת זו עלולים לנשור לידי המונופולים השליטים בשוק ובמוסדותיו.

עמדת תנועת הפועלים

יש לארגן את מעמד הפועלים בארצות שלטונו של השוק למאבק על אופיו המתקדם של השוק המשותף. האמת היא שאין אדם היכול לומר אם מאבק כזה ינחל ניצחון או לא. על רקע ההתגבשות החדשה של הקפיטליזם המונופוליסטי, החורג מתחומי גבולות מדינה אחת ומקבל אופי בינלאומי יותר ויותר, ברור שיש לחפש דרכים חדשות למאבקו של מעמד הפועלים. ראשית לכל, יש לצאת מתוך המסגרת המצומצמת של המדינה הבודדה. מעמד הפועלים האירופי חייב להתאחד במאבק על אופיו הדמוקרטי ולמען עתידו הסוציאליסטי של השוק המשותף. פירותיו של מאבק כזה עשויים להיות חיוביים ביותר.

הסתדרות העובדים האיטלקית, הדוגלת בגישה כזו, הוציאה בעת האחרונה גילוי דעת ובו נאמר: "אין אמת בדבר כי השוק האירופי המשותף לכשעצמו גורם הרעה כללית בתנאי החיים של העובדים בארצות החברות בשוק. על האיגוד המקצועי להילחם בקבוצות המונופוליסטיות, הרוצות לנצל את השוק המשותף למטרותיהן שלהן ובמקביל לכך לנקוט מדיניות ניאו קולוניאלית לגבי המדינות האפרו-אסייניות שהשתחררו זה עתה".

אספקטים פוליטיים

השוק האירופי, מלבד היותו איחוד כלכלי, הריהו אף איחוד פוליטי כשהמגמות הצבאיות חזקות בו במיוחד. בשוק המשותף נתהוו בקיעים עקב היווצרות הציר בון–פאריס, הדוגל במדיניות אירופית עצמאית במערך העולמי ותופש, מבחינה זו, עמדה הרפתקנית במערך המערבי, באשר ליחס לגבי המדינות הסוציאליסטיות.

כוחן של גרמניה המערבית וצרפת נמצא בעלייה מתמדת בין הארצות הקפיטליסטיות. ייצורן עולה בקצב ניכר מדי שנה וגרמניה כבר תופשת מקום שני בייצור הכלכלי של הארצות הקפיטליסטיות. והנה, נוצרו ניגודים בין האינטרסים הכלכליים של צרפת וגרמניה המערבית ובין ארצות הברית ובריטניה. הפרוטקציוניזם של השוק האירופי פוגע במונופולים האמריקאיים והבריטיים. ארצות הברית, בשואפה להפוך את השוק האירופי לפיקציה ולהבטיח את שלטונה המלא על העולם הקפיטליסטי, שואפת להכניס את בריטניה ומדינות אירופיות נוספות למסגרת השוק האירופי המשותף. לעומת זאת, צרפת וגרמניה, עם גדול עוצמתן הכלכלית, תובעות יותר ויותר מעמד פוליטי שישווה לעוצמתן העולה בעולם המערבי.

זהו היסוד והשורש לניגודים שנתגלעו לאחרונה בין ארצות המערב. יש אף הטוענים כי הסרת חשש להתקפה מצד ברית המועצות העלה את סבך הניגודים ביניהן לבין עצמן לדרגה עליונה.

כל הנ"ל אינו אומר שהשוק האירופי חדל להתקיים או שיחדל להתקיים בעתיד הקרוב. האמת היא שעד עתה לא נתגלו עדיין תכונותיו הכלכליות של השוק האירופי. הישגיהן הכלכליים של מדינות השוק, לא כתוצאה ישירה של אירגון השוק באו. מה שברור הוא שהשוק יסודותיו עדיין אינם חזקים ויתכן שהעמקת הניגודים הכלכליים והפוליטיים בינו לבין ארצות הברית ואנגליה מחד גיסא, ובין מדינות השוק לבין עצמן מאידך גיסא, יהפכוהו לגוף רעוע או אף יביאו לפירוקו בעתיד היותר רחוק.

נימוקים נגד כניסה לשוק באנגליה ובישראל

ידוע שבאנגליה היתה התנגדות לפניית [ראש הממשלה, הרולד] מקמילן להיכנס לשוק האירופי המשותף. מתנגדים אלה הסבירו כי כניסתה של בריטניה עלולה להזיק לה יותר מאשר היא עשויה לסייע. זה זמן רב נתונה כלכלתה של בריטניה במצוקה. הסטגנציה הכלכלית בבריטניה נובעת בראש וראשונה מאירגונו הלקוי של ההון הבריטי, אי יעילותו, כושרו הטכנולוגי הירוד בענפים מסוימים וכד'. על הקפיטליזם הבריטי להתחדש, לדעת המתנגדים, וזה יכול להיעשות על ידי השקעות בבריטניה בעיקר באזורים המפגרים בה. השקעות אלה תיעשינה על ידי עידוד ותיכנון ממשלתיים (דעת השמאל בלייבור). כניסתה של בריטניה לשוק המשותף תחשוף אותה, לדעת משקיפים אלה, ליבוא מוצרים זולים מארצות השוק המשותף, שישימו לאל כל אפשרות של התחדשות כלכלית בבריטניה. יתר על כן, קיימת הסכנה כי בעת הצטרפות כזו, הכרוכה אף כפי שהזכרנו בתנועת הון חופשית בין הארצות החברות בשוק, יזרום הון בריטי לחו"ל וישקע בארצות החברות בשוק אולם לא בבריטניה, וכך תחמיץ בריטניה את האפשרות להתחדשותה הכלכלית.

לא במקרה קיבלו, על כן, רבים בברכה את סירובה של צרפת להסכים לכניסתה של בריטניה לשוק ומציינים עובדה זו ככישלון שיש בו יתרון. דומני שלא אטעה באם אומר שאם כניסה של בריטניה לשוק המשותף עלולה לחשוף את הכלכלה לתחרות אירופית נושאת נזק – ישראל קל וחומר. ישראל, והדבר אינו טעון הוכחה, אינה מגיעה לרמתה הכלכלית ולרמת יעילותה של בריטניה. לו התקבלה ישראל לשוק האירופי המשותף היתה כלכלתה נחשפת לגמרי ליבוא מוצרים זולים מאירופה, דבר שהיה קוטל כל אפשרות של בניית כלכלה בריאה בארץ. יתר על כן, מפעלים קיימים רבים היו נהרסים מאחר שלא היו עומדים בהתחרות עם מוצרי התעשייה האירופית המיוצרים בקנה מידה גדול. ריצתה ההיסטרית של ממשלת ישראל לקראת ההשתלבות בשוק האירופי נראית תמוהה אם לא מצחיקה. בעיקר מיוחסים הדברים לעובדה שאין מדינות השוק ששות לקבל את ישראל למסגרתן. אפילו ההקלות המעטות שנתבקשו על ידי ישראל נדחו ברובן.

אין ספק שסיבות פוליטיות נעוצות ברצונה העז כל כך של ישראל להשתלב בשוק המשותף. השאלה היא, מה חושבים עתה מנהיגי ישראל? הרי בשנה האחרונה הכניסו את כלכלתה של ישראל למצב הכן: הכריזו על פיחות, מקפיאים את השכר, הופכים את תוספת היוקר לפיקציה על ידי עיקור, וכל זאת למען המטרה הקדושה של הצטרפות לשוק המשותף. והנה, המטרה לא רק שאינה קדושה אלא שאינה עדיין מטרה כלל. סופר בימים האחרונים בעיתוני הארץ כי שליחים ישראלים שהגיעו לפאריס לשם דיון בדרישות ובקשות ישראל מהשוק המשותף נתקלו בשאלה: "האם אין קוראים עיתונים בישראל?"

נוכח המצב שנתהווה בשוק המשותף כיום, מן הדין שיראו אף בישראל את כשלון ההשתלבות בשוק המשותף כיתרון ושיתחילו ברצינות לחשוב על אלטרנטיבה. אין ספק שעצם מחשבה כזו כרוכה בשינוי ערכים יסודי במחשבה המדינית והכלכלית בארץ. לשם כך צריך להתבונן בעיניים יותר ריאליסטיות על הנעשה בעולם ומסביבנו, ויש לקוות שמה שאינו עושה השכל יעשה הזמן ומעז ייצא מתוק.

לשם כך יש לגייס אנשים למאבק מאחר שאין הדברים נעשים מעצמם.