יום שבת התשיעי בפברואר היה יום גשום. למרות מזג האוויר הסגרירי מילאו את אולם "מוגרבי" מאות אנשים שבאו להביע מחאתם נגד המשך קיומו של המימשל הצבאי. אפשר היה להבחין באולם פסיפס של גילים, עדות ודתות. ערבים ועברים התכנסו כדי להביע במשותף סלידתם מהדיכוי של המיעוט הערבי בישראל.

בנשיאות הכינוס אפשר היה להבחין בפסיפס אישים מגוון. ראש מועצת כפר יאסיף בחליפה מהודרת, לצידו של מוכתר נחף לשעבר בכאפייה המסורתית, עורך "העולם הזה" המזוקן לצידו של ח"כ מק"י [מאיר] וילנר הממושקף.

הכנס נוהל השנה, כמו בפעם שעברה, על ידי עו"ד חנא נקארה. הנואמים דיברו בעברית או בערבית, כשדפי סטנסיל בהם יכול הקהל למצוא את תרגומי הנאומים, חולקו באולם.

הנואמים הערבים, שבעיית המימשל נוגעת להם ישירות, הרבו בדוגמאות קונקרטיות. הם עמדו בזה אחר זה על כל התופעות השליליות המתגלות עקב קיומו של המימשל הצבאי.

מוכתר נחף לשעבר עבד אל-גאני סעיד הדגיש: "אף על פי שאני הייתי מוכתר, רוצה אני לגנות את המימשל המשתדל להנציח צורת שלטון מיושנת זו במקום להעביר את השלטון למועצות מקומיות נבחרות". בהמשך דבריו סיפר על מגמות הנישול מן הקרקע של תושבי כפרו והכפרים הסמוכים. הוא סיים: "ערביי ישראל שמחים כי עם מתנגדי המימשל נמנים רוב יהודי ישראל".

יו"ר המועצה המקומית בכפר יאסיף, פאוזי כורי, אמר בין היתר: "כנס זה הינו סטירת לחי למדיניות הפירוד והאפליה... אנו בעלי אמונה עמוקה בעניין האחווה היהודית-ערבית הבנויה על הבנה וכיבוד הדדי של הזכויות של שני העמים, ויש די שטח לשניהם לחיות יחדיו בארץ הזאת". נאומו היה רצוף בדוגמאות על אופיו השלילי והשפעתו הרעה של המימשל הצבאי כמכשיר לגזילת אדמות, לחץ מוסרי ופוליטי ועוד.

המורה סלאח בראנסי מטייבה הדגיש כי 15 השנים שעברו מאז הוטל המימשל הצבאי כבר הוכיחו כי לא הדאגה לביטחון עומדת לנגד עיני הממשלה. מטרת המימשל האמיתית היא "להפוך את חיי התושבים הערביים לחיים אומללים ובלתי נסבלים, ללא כל עתיד, להפוך את הדור החדש לדור חסר יכולת, חסר תקווה וחסר תוכן הומאני של חייו".

בהתלהבות גדולה ביותר נתקבלו דבריו של עורך "העולם הזה", אורי אבנרי. "יש אנשים בארץ החולמים על היום בו יתנופף דגל תכלת לבן בעמאן, חברון או בית לחם. אנשים מסוגם מצויים גם במצרים והם חולמים על היום בו יתנופף דגל רע"ם [הרפובליקה הערבית המאוחדת] בתל אביב הכבושה. על אפם ועל חמתם של שניהם יקום הדבר ויהיה. לא רחוק היום בו יתנופף דגל כחול לבן על בית שגרירות ישראל בקהיר למחרת הגשת כתב האמנתו של השגריר הישראלי הראשון למצרים ודגל הרפובליקה הערבית המאוחדת יתנופף בתל אביב על גג שגרירות רע"ם במדינת ישראל". תמונת השלום הציתה ניצוץ בעיניהם של העברים והערבים הרבים שבאולם. אבנרי המשיך ואמר: "אנשים שראו מלחמה מקרוב, שראו חברים הרוגים ופצועים הזועקים לעזרה, שונאים את המלחמה. רק אנשים שלא השתתפו מימיהם בקרב, כמו שמעון פרס, יכולים לשמוח ולחתור לקראת המלחמה הבאה". דבריו האחרונים נתקבלו בצחוק מר בקהל. אבנרי סיים בקריאה לכל מתנגדי המימשל הצבאי לעלות לירושלים ולהפגין לפני בניין הכנסת ביום ההצבעה על ביטול המימשל הצבאי, ב-20 בפברואר.

הכנס, שנקרא על ידי "הוועד היהודי ערבי לביטול המימשל הצבאי", חרג הרבה מעבר להגדרה המצומצמת הזו. כל הנואמים הדגישו כי ביטול המימשל הצבאי הוא רק צעד ראשון לקראת הפתרון השלם של שאלת יחסי ישראל-ערב. אבנרי קרא לערבים היושבים באולם לזכור גם את תפקידם לאחר שיקבלו את שוויון הזכויות המקווה. הם יהיו חייבים למלא תפקיד של גשר הבנה וידידות בין האומה העברית לאומה הערבית. ח"כ מק"י מאיר וילנר אמר: "המימשל הצבאי הינו אחד הגורמים החשובים המעכירים את היחסים היהודיים-ערביים והישראליים-ערביים והמרחיקים את השלום בין ישראל ומדינות ערב, שיוכל לקום אך ורק על בסיס של הכרה הדדית בזכויות הלאומיות הצודקות של שני העמים".

בפי נואמים אחרים היו גם נימוקים מוסריים, כמו נימוקיו של פרופ' ש. אייזנשטאדט: "בלתי אנושי ואנטי לאומי הוא, כי שלטון יהודי ינהג באותם דרכים, בהן נהגו איתנו משטרים גזעניים".

אישים אחרים, כמו הבמאי גרשון פלוטקין, שלחו ברכתם בכתב. עם כל התרוממות הרוח שהורגשה באולם בגלל עצם קיומו של כינוס יהודי-ערבי בלב תל אביב, ריחף סימן שאלה גדול מאוד באולם. בצידה של הרגשת האחווה ריחפה הרגשה של חוסר אונים. האם צדק אבנרי שאמר: "מפא"י די עשירה כדי לרכוש בכסף סיעה קטנה ואף גדולה יותר. היא תהיה תמיד ענייה מלקנות את העם כולו הסולד מן המימשל הצבאי"? או אולי תגבר בכל זאת יד ה"פליישריזם"? גורל המימשל יוכרע בכנסת. כנסת זו למודת ניסיון "משמעת קואליציונית" יותר מ"משמעת מצפונית". אף על פי כן כולנו תקווה שהחלטת הכינוס – "תהיה הכנסת ה-5 הכנסת לביטול המימשל הצבאי" – תתממש.