ב-1.1.63 מלאו ארבע שנים לניצחונה של המהפכה בקובה. לאחר שנים של מאבק שהחל בהתקפה על מבצר מונקדה ב-26 ביולי 1953, הונח בקובה היסוד למשטר חדש.

לא קל היה ניצחונה של המהפכה בקובה וצריכה היתה להתגבר על קשיים לא ישוערו ועדיין מכשולים רבים וגבוהים על דרכה.

המהפכה בקובה, עקב עקביותה ועמקותה, חייבת היתה להתנגש לא רק עם הקוויזלינגים של עמה, בטיסטה ושות', אלא עם האימפריאליזם היאנקי שממש ליד אפו קם משטר סוציאליסטי.

מהפכתה של קובה מלמדת רבות את כל שוחרי הסוציאליזם בעולם, ובעיקר במדינות הנחשלות והמתפתחות שתנאיהן דומים במידה רבה לתנאיה של קובה. ולפיכך הפכה קובה למגדלור של סוציאליזם לגבי כל שוחרי הקדמה בארצות הקולוניאליות לשעבר, והנתונות כיום בסד הניאו-קולוניאליזם באמריקה הדרומית, באפריקה ובאסיה.

מהם לקחי המהפכה הקובנית?

א)  מהפכה סוציאליסטית אינה סחורת יבוא אלא תוצאת הסתירות הפנימיות של החברה. זאת ראה ולמד כל העולם. באשר לקובה יודו הכל כי לא על כידונים זרים ולא בעזרת "קושרים" וכו' בוצעה המהפכה הקובנית. היתה זו מהפכה עממית שהלכה והתפשטה והקיפה את כל שדרות העם הקובני ומתוכו צמחה.

ב)  המאפיין בעיקר את שלביה הראשונים של המהפכה הוא היותה מהפכת איכרים בהנהגתה של אינטליגנציה מהפכנית. האיכרות היוותה את מירב צבאו של פידל קסטרו ולא היוותה מכשול בדרך להעמקתה של המהפכה לסוציאליסטית.

ג)   קובה הוכיחה כי באם רוצים ומוכנים מנהיגי המהפכה לעשות את "כל הדרוש עשייה" לפי דרישות המציאות היום יומית, חייבת המהפכה מכוחה הפנימי להפוך למהפכה סוציאליסטית. דווקא העובדה שמנהיגי המהפכה הקובנית לא העמידו סייגים אידיאולוגיים כלשהם בפני דרישות המציאות ועשו את כל הטעון עשייה לפי הבנתם, הגיעו הם לצורך להשלים את התמורה במשטר הפוליטי בתמורה כוללת בתחומי הכלכלה והחברה – תמורה סוציאליסטית.

ד)  כדי לבצע מהפכה סוציאליסטית הגיעו מהפכני קובה אל האידיאולוגיה המהפכנית של תקופתנו – המרכסיזם-לניניזם. קבלת אידיאולוגיה זו תוך הבנתה באופן יוצר לא רק שבאה להתאים הלכה מהפכנית למציאות מהפכנית, אלא משמשת כלי משובח בהבנת הכוחות הכלכליים והחברתיים הפועלים בתחומי מדינה שהושארה מפגרת והזקוקה לפיתוח ולקדמה כאוויר לנשימה. המרכסיזם הוא הכלי להבנת אפשרויות הצמיחה הכלכלית של המדינות הנחשלות וקידומן.

ה)  המהפכה בקובה בוצעה על ידי צבא איכרים בהנהגת אינטליגנציה מהפכנית שלא היתה קומוניסטית. ויש לציין כי בתחילת פעולותיו של פידל קסטרו התייחסה אליו המפלגה הקומוניסטית בקובה כאל הרפתקן בעל כוונות טובות, אולם בלתי מועילות. המציאות הוכיחה כי הדרכים למהפכה סוציאליסטית עדיין לא מוצו ושאין לבוא למציאות בארץ כלשהי בדוגמות השאולות מארצות אחרות ובעיקר מארצות החסרות כל דמיון למציאות זו. ואמנם, פידל קסטרו וחבריו הכירו את מציאות קובה. הם לא היו מובטחים מפני סכנת כשלון, אך הדרך בה המשיכו, דרך מהפכת האיכרים, הוכיחה כי בתנאי ארצם היתה זו הדרך לשינוי השלטון ולתמורות יסודיות בחיי החברה.

ו)   מהפכני קובה הוכיחו כי לאחר תפיסת השלטון הפוליטי אפשרית פעולה משותפת לחיזוקו וגיבושו של שלטון זה על ידי שיתופן בשלטון של מפלגות שמאליות שונות. בקובה לא כפו תהליך איחוד מפלגות. הניחו כי הזמן יעשה את שלו. ואמנם, הבנייה המשותפת של המשטר הסוציאליסטי קירבה את כל הגופים המעוניינים בבנייתה של קובה סוציאליסטית למסגרת אירגונית אחידה ולאידיאולוגיה אחת התואמת את הפרקסיס המהפכני של ארצם – המרכסיזם-לניניזם.

ז)   הצלחת המהפכה בקובה הוכיחה כי בימינו, בעת קיומו של מחנה סוציאליסטי בעל עוצמה וכוח, אפשרי קיומו של משטר סוציאליסטי בכל רחבי תבל. אין ספק שללא תמיכתן ועזרתן של המדינות הסוציאליסטיות ובעיקר ברית המועצות, לא היתה המהפכה הקובנית מחזיקה מעמד נוכח ההתגרויות הבלתי פוסקות מצד האימפריאליזם היאנקי וסוכניו לחיסולה של המהפכה הקובנית. עזרה זו היא ביטוי לאינטרנציונליזם ההכרחי בתקופתנו, לסיכויי הצלחתן של מהפכות סוציאליסטיות.

איחולינו למהפכה הקובנית – המגדלור לעמי אמריקה הלטינית!