שאלתם את עצמכם בוודאי לא פעם, מדוע הנחשלות שוררת בקרב שדרות-עם רחבות באוכלוסיה הערבית, הן בארצנו והן בארצות השכנות? הרהרתם וניסיתם למצוא תשובה לכך, מדוע השממה חובקת שטחים נרחבים בארצות ערב ובארצנו אנו?

לא נתעכב על תשובתכם אתם, קהל הקוראים, מתוך ראייתכם מקרוב את פני הדברים.

נעמוד בקצרה על התשובה האופיינית הניתנת לשאלות אלו בספרי הלימוד להיסטוריה ישראלית ובמקראות ספרותיות לתלמידי בתי הספר. כאן, בקריית ספר, מוסבר לתלמידי ישראל ששורשיהן של תופעות עגומות כעוני ושממה, נחשלות ובערות, הן תוצאה של תכונות ואופי המיוחדים לערבים.

נקרא קטע קצר מספר של ד"ר יעקב לוי "ישראל בעמים", המיועד לתלמידי שביעית ושמינית: "כשאתה עובר בימינו לאורכה ולרוחבה של ארץ זו, הנקראת בדורנו עיראק, הנך רואה לפניך, על כל צעד, מדבר שממה ועזובה רבה בכל. זוהי תוצאת עצלותם ורשלנותם של יושביה ומושליה, שלא טיפלו באדמה כראוי במשך עשרות ומאות רבות בשנים, או הזניחוה לגמרי" ‫("ישראל בעמים", הוצאת "עם עובד", מאת ד"ר יעקב לוי, עמוד 287, שורות 5–9).

הייתכן ללמוד כך את פני הדברים? הייתכן לצייר תמונה הרחוקה מלשקף את האמת, לפיה נראה כאילו הפריחה הכלכלית עומדת לה בפינה בודדת ונזופה, מצפה בכליון עיניים לפועל הערבי השרירי והחרוץ שיישאנה על כנפי נשרים ויפרוס אותה על פני ארצות ערב. אך הפועל השרירי והחרוץ לא נמצא, כך שהשממה ניצחה את הפריחה הכלכלית. המצב החומרי הקשה נובע אך ורק מתוך התרשלות ובעיקר עצלות של הערבים עצמם. השממה היא תוצאה של חוסר רצון ליישבה ולהפריחה, רחמנא ליצלן.

תקצר היריעה מלפרט עוד עשרות דוגמאות הפזורות בספרי לימוד להיסטוריה ובמקראות ספרותיות, המציגות את הישוב הערבי בארץ ובארצות הסמוכות ככת של רצחנים בעלי תכונות  טפיליות. לשיא הגיע ד"ר יעקב לוי, המנסה להציגם כעצלנים מלידה.

כאן לא מדובר בשלילת תנועת שחרור זו או אחרת בארצות ערב. כאן מועלית נקודה מסמרת שיער, של חינוך להתנשאות שווא, של הלעטת הנוער המתבגר ברגשות שוביניים  נעדרי יסוד, הרחוקים מלהיות נאמנים לאמת ההיסטורית.

האם לא רעדה ידו של המורה וההיסטוריון בכותבו שורות אלו? נשאל את משרד החינוך, שסמך ידו על ספרו וספרים דומים, האם לא השכיל להבין את התפקיד החשוב המסור לידיו, את חשיבות הפיקדון שהופקד בידו? והוא – חינוך הנוער לחיי שכנות טובה, לחיי שכנות עם עמים שלנצח יישארו שכנינו.

אם כן, שכנות טובה יכולה לדור בכפיפה אחת עם איבה? עם גאווה שובינית נוסח – אנחנו חרוצים אתם עצלנים. אנחנו הקידמה ואתם האפילה?

אווילי הוא לקבוע תכונות של עצלות ורצחנות לעמים שלמים. ברור לכל בר-בי-רב שאין בנמצא עם עצלן, למרות שבאותיות קידוש לבנה, שחור על גבי לבן, מובאים הדברים בספרי הלימוד שלנו. זאת ועוד, בגישה זו נמצא ד"ר לוי ודומיו חוטאים חטא כפול. ראשית, בציידם את תלמידי ישראל בכלי אבחנה בלתי מציאותיים לגבי התרחשויות והתפתחויות בקרב עמים שונים. שנית, בהשרשת שנאת חינם העלולה לכרות, בסופו של דבר, קבר לקיומנו.

כפול הוא החטא, כאשר משרישים את השנאה בקרב נפשותיהם הרכות של ילדינו. תלמידי כיתה ב', אשר זה עתה רכשו את הקריאה, מקבלים מושגים מחרידים על שכנינו. הנה שיר מחוברת לימוד לתלמידי כיתה ב':

‫שנאתי עובד, שנאתי חרוץ

הבוז לעבודה, הבוז לחלוץ.

אסתתר בהרים אמטיר כדורים

אשרוף העצים, ארצח חלוצים.

תהא שממה כל האדמה

הלאה הקרן הקיימת

תחי האדמה השוממת.

‫(מתוך חוברת לתלמידי כיתות ב' וג', נשלחה לבתי הספר על ידי קרן קיימת לישראל).

עד מתי יתחנכו תלמידי ישראל לשנאת נצח לשכנינו? למי זה עוזר ואת מי זה משרת? האם בניית העם במולדתו חייבת להיות במישור אחד עם ראיית הבדואי כשורף ושונא? האם זה הכרחי שיטביעו בנפש פעוטנו את הצו לשנוא, לשנוא ולשנוא? לשנוא את הבדואי היושב בקרבנו, להציגו כדמות אשר משאת נפשו היא אך ורק לכלותנו?

כלום לא העלו על דעתם, האחראים לדבר להדפיס שורות מעין אלו, למשל:

נשרוף האיבה, נגדע השנאה

כתף אל כתף נבנה המפעל

הלאה השממה

תחי העבודה

יחדיו נצעד נא בסך!

למען עתידנו, נעלה בקול את התביעה לביעור החמץ מספרי הלימוד!