רבותי הקאתולים, כסבורים אתם כי שטחי ארצנו שלנו הם ואנו הקובעים את אשר ייעשה או לא ייעשה על פני אדמתנו, ולא היא. בשם השילוש הקדוש הננו פונים אליכם, בני עמנו, לשית לבכם למה שמעוללים לארצנו הקדושה אותם יצורים דמויי אדם הקרויים יהודים. טיפוסים זרים וכופרים אלה באו הנה מעט מעט תוך הסתמכות על שאננותנו וסובלנותנו הקאתולית, החלו משתלטים על פרברי ערינו ועיירותנו. צחנתם הכופרנית ממלאת את כל המסחר שלנו, את השווקים, את הירידים, את הפונדקאות והממזגות. כל כמה שלא חוקקנו חוקים המגבילים את זכויות ישיבתם ומגוריהם הריהם פורצים ביתר שאת לערינו וכפרינו ועושים ככל העולה על רוחם. ואסון גדול יותר מן היהודים עצמם הרי הם אותם "הומאניסטים" בני עמנו, המגינים עליהם ונותנים להם חסות.
נוראה, איומה הסכנה! התלכדו כנגדה כל נאמני ישו עלי אדמות!
נאה, לא כן? כרוז חביב זה יכול היה להתפרסם על ידי הישועים בפולין במחצית המאה ה-18. מה עשוי להיות יחס כל יהודי בישראל לפמפלט כזה? דומה כי לא תהיינה שתי דעות בכל המדינה על כך.
הזוועה היא אחרת: כרוז מעין זה, בצורת מאמר, פורסם ב"ידיעות אחרונות" מיום ו', 28 בדצמבר 1962. כמובן, באותו מאמר, פרי עטו של י. בן פורת, שונו כמה מרכיבים. מדובר בו על מדינת ישראל, ליתר דיוק – על אזור הגליל בישראל דהאידנא. ודבריו לא נאמרים כנגד היהודים אלא כנגד הערבים; נותני החסות אצל בן פורת הן כמובן מק"י וקצת גם מפ"ם. חוץ מן הפרטים הנ"ל אין במאמרו שום מקוריות. זו זוועה אנטישמית עטופה בצלופן פובליציסטי, המופיעה דווקא במדינה המאוכלסת על ידי יהודים, אשר צריכים היו להיות רגישים ביותר לשיטנה אנטישמית.
אנחנו, כישראלים, האם נשלים אם כך שטיפוסים חולניים מוכי תסביך הנחיתות ותאוות ההתנשאות בעת ובעונה אחת, יפרסמו פמפלטים גזעניים נוסח פרוורד מדרום אפריקה, ואין מגיב?