השביתות רחבות ההיקף אשר נערכו בראשית שנה זו, בכל רחבי המדינה, כתגובה על "התוכנית הכלכלית החדשה והפיחות ‒ היו ציון דרך חשוב בתולדות תנועת הפועלים הישראלית. לא בכדי גרמו הן דאגה רבה לשלטון ונושאי כליו. אלו היו שביתות שאורגנו ביוזמתם הבלעדית של נציגי העובדים הישירים במקומות העבודה על אף התנגדותה התקיפה של צמרת ההסתדרות. היקף השביתות היכה בתדהמה את קברניטי ההסתדרות וכתוצאה מכך לא העזו אף לכנותן "שביתות פראיות" ‒ כינוי האהוב עליהם כל כך. מזכיר ההסתדרות אהרן בקר הגדירן כ"שביתות שווא" בלבד. השביתות הסתיימו ולכאורה נדמה היה כי היו ברכה לבטלה. יש אפילו הסבורים, בטעות, כי פרט למשפט עצורי כיכר-עלית, המתנהל עדיין בבית משפט השלום בתל אביב, לא הותירה השביתה כל תוצאות. זו האמת לכאורה ‒ לא האמת לאמיתה. האמת היא כי השביתה השפיעה באופן רציני על מהלך העניינים בתוך צמרת מפא"י וגרמה שם למחלוקות רציניות. השביתה אילצה את הנהגת ההסתדרות ללחוץ על הממשלה בכיוון הקהיית כמה חודים מורעלים, לגבי הפועלים, שהיו כלולים בתוכניות הממשלה. והחשוב מכל ‒ ציבור הפועלים נוכח לדעת מה רב הכוח הצבור בו כאשר הנו מלוכד מעל הבדלי השתייכות מפלגתית והשקפה פוליטית ‒ זה צדו האחד של המטבע. צדו השני מלמד כי צמרת ההסתדרות אינה קופאת על שמריה. במחלקה לאיגוד מקצועי נשמעה, חדה וברורה, הצעת נציגות מפא"י להגביל עוד יותר את מרחב הסמכויות, המוגבל כבר בלאו הכי, של ועדי העובדים. מפא"י זוממת להתקין תקנות בתוככי ההסתדרות אשר לא תשארנה כל עצמאות לוועדים ותכפוף אותם למרות ההנהגה לכל אורך החזית ‒ כל זאת, כמובן, בשם ה"דמוקרטיה" וה"אחריות".
חידוש פני ההסתדרות
ומה חש בעצם ציבור הפועלים? ‒ הוא חש כי אחרי השביתות הללו יש צורך להמשיך הלאה. קיים הכרח דחוף בהרמת משימות כבדות יותר לשם השגת הישגים. פועלים רבים, בעלי הכרה, מתלבטים קשות איזו היא הדרך אותה יבור לו ציבור הפועלים אם רצונו בהתקדמות? וזו תהא תשובתנו: חידוש פני ההסתדרות; שינוי חוקתה ותקנוניה לשם עשייתה למכשיר לוחם המשרת בנאמנות את ציבור העובדים במדינה, יהודים כערבים.
האמת המרה היא שבישראל, הידועה כארץ בה קיימת הסתדרות עובדים גדולה וחזקה, צריכים העובדים לקיים רבים ממאבקיהם כשהם נטולי איגוד-מקצועי וכאשר הם נבגדים באורח כה מחפיר על ידי עסקנים אשר משכורותיהם ממומנות ממיסי אותם עובדים עצמם. האם לא הגיעה השעה לגבש כוח פועלי רציני בתוך ההסתדרות אשר ייאבק בכל אמצעי המאבק הציבורי למען דמוקרטיזציה של האיגוד המקצועי; למען חוקה אשר תבטיח ריבונות לאסיפות עובדים במקומות העבודה, להחליט על מאבקים ושביתות, אם יש צורך, תוך ביטחון כי תימוכין חומריים ומוסריים מצד מוסדות ההסתדרות וקרן-השביתה יעמדו לרשותם, גם אם לא תקבל הנהגת ההסתדרות את החלטת האסיפה הכללית. אם המוסדות הגבוהים סבורים כי שוגים הפועלים, בבקשה ‒ יורו לחברי הוועד לכנס אסיפה כללית אשר בה ישמיע נציג ההנהגה את דבריו. אם ישכנע ‒ טוב; אך אם לא יצליח לשכנע, צריך להיות ברור כי ההסתדרות חייבת להתייצב במלוא שיעור קומתה אחר העובדים הנאבקים. אם יימשך המצב הקיים, פירוש הדבר השלמה עם כך שכל בונץ [כינוי לביורוקראט של איגוד-מקצועי] מפא"יי ידביק את תו ה"פראות" על כל שביתה אשר הבוסים המפא"יים שמעליו החליטו לגביה החלטה שלילית. אם לא יחול שינוי לא יהיה מנוס מן הקביעה כי ציבור של חצי מיליון חברי הסתדרות מקיים בכספו הוא, לכאורה בהתנדבות, מנגנון של נגישה, כפייה ורודנות של בוסים איגוד-מקצועיים ‒ במקום לקיים איגוד-מקצועי המגן בעקביות על ענייני העובדים.
עסקני אגודות רק מתוך ציבור הפועלים
תופעה נוספת הטעונה טיפול דחוף היא דרך מינוים של עסקני האגודות והאיגודים המקצועיים. יש לקבוע כי מזכירי אגודות מקצועיות מקומיות או איגודים מקצועיים ארציים יכולים להיבחר רק מתוך ציבור העובדים בענף הנתון. כדי להתמנות לעסקנות באיגוד המקצועי יש לקבוע תקופה של לפחות שלוש שנות עבודה רצופה באותו מקצוע. יש לעקור בהחלטיות תופעות של החדרת עסקנים איגוד-מקצועיים על ידי הנהגות מפלגות ההסתדרות מלמעלה מבלי שיהיה להם כלל קשר עם הענף המיוצג על-ידם. כמובן יש לקבוע תקופת גג לכהונה רצופה בעסקנות כזו, אשר בסיומה יחזור העובד למקום עבודתו (זכויותיו במקום העבודה תישמרנה כמובן, על ידי האיגוד המקצועי). אם לכך נצרף תקנה שתחייב כל מועצת איגוד או אגודה, להתכנס לפחות אחת לחצי שנה, נשיג דמוקרטיזציה של ממש בתוככי האיגוד המקצועי, שפירושה: העלאת קרנם של המוסדות הרחבים הנבחרים ביחס למזכיר הקבע. מן הראוי היה גם שחישוב שכרם של מזכירי האגודות והאיגודים יחפוף את דרגת המקסימום במקצוע אותו הם מייצגים ‒ צעד אשר כזה יחזק את זיקת המזכיר לציבור חברי איגודו.
המפעלים "שלנו"
הגיעה השעה לומר לעצמנו כמה דברים של אמת ביחס לתופעה המוזרה הקרויה "חברת עובדים" או "המפעלים המשקיים של ההסתדרות". האמת היא שאין כמעט חבר פשוט אחד בהסתדרות הסבור או המרגיש ברצינות כי משהו ממפעלי ענק אלה אמנם שייך לו, או מסייע לו. מידת ניוון המינהל ההסתדרותי במפעלי החרושת והבניין ההסתדרותיים הגיעה לממדים המסעירים אפילו חוגים שמרניים בתוך מפא"י גופא. לא נבוא בהקשר דברים זה לנתח את הבעיה מכל צדדיה: המשקי, הפועלי-חברתי והאיגוד-מקצועי. נסתפק כאן בהבעת הדרישה להשתתפות מוסדרת קבועה של מפעלים אלה במימון קרן-השביתה של ההסתדרות ובאיזון תקציבה הגרעוני של קופת-חולים. כן יש להקפיד כי תנאי העבודה והבטיחות, שיעור השכר והתנאים הסוציאליים במפעלי ההסתדרות יהיו למופת לכלל ציבור העובדים בישראל.
דרכי ניהול מו"מים
יש לקבוע תקנות מחייבות לגבי ניהול מו"מים על חוזי עבודה קיבוציים ובדבר פתרון סכסוכי עבודה מקומיים או ענפיים-ארציים. יש להגביר את מידת אי-התלות של האיגודים השונים בניהול ענייניהם במסגרת תיאום כלל-הסתדרותי. יש לאסור חתימה בסתר על חוזים בשם ציבור עובדים מבלי לקבל תחילה אישור מצד נציגותם הישירה המוסמכת.
ההסתדרות חייבת לאסור על עסקניה להוציא מוניטין לעמדותיהם אם נדחו על ידי המוסדות הנבחרים המייצגים של האיגוד. עסקן שימאן לפעול בהתאם להחלטות מוסדות האיגוד הנבחרים צריך להיות מורחק מתפקידו. יש לאסור תכלית האיסור על מנהיגי ההסתדרות להוציא לעז או להשמיץ ציבור עובדים הנוקט אמצעי מאבק בהתאם להכרעה דמוקרטית של העובדים באסיפתם.
ביקורת יעילה
ההסתדרות חסרה מוסד רציני לביקורת. מוסד הביקורת הקיים פועל או אינו פועל ‒ לפי הנחיות מזכירות מפא"י ותו לא. ועידת ההסתדרות צריכה לבחור במבקר ההסתדרות אשר יהא כפיף לה בלבד. הוא יחויב לערוך ביקורת שנתית ולפרסם את מימצאיה במועדים קבועים. כל מוסדות ההסתדרות ומפעליה ייפתחו בפני המבקר לשם עריכת הביקורת.
ובכן, יש מה לתקן בהסתדרות וקיים הכרח דחוף לעשות כן. מי יעשה? כיצד? כוחות שמימיים לא יעשו זאת. משימה זו יוכלו ליטול על עצמם ועדי העובדים הנאמנים לענייני בוחריהם. אין עוד להסתפק בוועדי-פעולה זמניים, המתארגנים לפעולה אחת או שתיים. כורח הוא שיוקם גוף קבוע של אותם ועדים, אשר יציב בפני עצמו את המטרה הגדולה והקשה, אך בת הביצוע, של חידוש פני ההסתדרות: עשייתה לכוח איתן המגן על העובד, על המנוצל ועל המקופח; הפיכתה ממגדל קר כשיש, לבית שופע חום לכל אדם עמל; הגדלת יוקרתה בעיני מאות-אלפי חבריה-נושאיה; עשייתה לארגון פועלי עצמאי וביטול תלותה המוחלטת במרכז מפא"י ובממשלה.
אחת ממטרותיו החשובות של עיתוננו זה הריהו יצירת מען לכל אותם חברי ההסתדרות הנאמנים, חברי ועדים ופעילים במקומות העבודה, חברי מפלגות ובלתי מפלגתיים, צעירים וקשישים, ותיקים, עולים חדשים, גברים ונשים, יהודים וערבים ‒ כל אלה הרוצים והמוכנים לפעול ומחפשים את המסגרת לכך. בביטאון זה ימצאו ביטוי להגיגיהם ובו יוכלו לבטא את דעותיהם והשקפותיהם.