כאשר החליט הסנאט הרומי להרוס את קרתגו במחצית המאה השנייה לפני הספירה, הוא שיגר לצפון אפריקה צבא שמצביאו דרש ממועצת הזקנים של קרתגו לחת לרומאים 300 ילדים כבני ערובה לאי פתיחת מלחמה מצד קרתגו. כאשר, לאחר מחלוקת חריפה, החליטה קרתגו להיענות לתביעה הרומית – דרש המצביא הרומי מקרתגו להסגיר לרומי את כל נשקה; גם דרישה זו באה על סיפוקה. אחר זאת הודיע המצביא הרומי לקרתגו כי עליה להיהרס ולהיבנות מחדש... עשרה מילין מחוף הים.

‏דומה, כי בעניין קובה הגיעה תנועת הפועלים המהפכנית לקצה גבול הוויתורים אשר אין עמם ויתור על עקרונות או כניעה לסחטנות האימפריאליסטית של האריה שבחבורה. מעתה ואילך צריך שממשלת ארצות הברית של אמריקה וכמוה כל ממשלות נאט"ו – יידעו כי פלישת צבא אמריקאי לקובה לשם חיסול הישגי המהפכה הקובנית, תגרור אחריה תגובה הולמת מצד התנועה הסוציאליסטית המהפכנית הבינלאומית בכל המישורים כדי לסייע לעמה האמיץ של קובה להילחם בקלגסי האויבים על כל רחוב, כל בית וכל שעל אדמה, – זו התגובה הנדרשת מן התנועות המהפכניות ברחבי תבל.

‏יבואו אנשים החרדים לשלום העולם ויגידו: הרי הנכם מציעים לגרור את העולם למלחמת עולם. וכך נענה להם: אם בעטיה של פלישה אמריקאית לקובה ייגרר העולם למלחמה טוטאלית, יש לקבוע כי הפולש האמריקאי הוא שהצית את המלחמה. האם יכולה תנועה מהפכנית להסכים כי משטרים סוציאליסטיים יהיו לטרף לחייתו אדם אימפריאליסטי ולהשלים עם כך בשם שמירה על השלום? אם תיפול היום קובה מי יערוב כי לא תיפול מחר כל מהפכה אשר הבית הלבן יראה בה "סכנה" ל"חירות" של בריוני מיסיסיפי?

‏לפני למעלה מ-150 שנה חי בארצות הברית ג'פרסון האיש. עוד קודם שנבחר לנשיא הותקף חריפות על היותו אוהד את המהפכה הצרפתית ועקרונותיה. הוא הגיב באחת ההזדמנויות ואמר:

‏למהפכה הצרפתית שייכות כה מכרעת לעניין חירות האדם שאפילו אם ייהרס מחצית היקום כדי שבמחציתו השניה יפרחו עקרונות המהפכה הצרפתית – כדאי הדבר.

‏אם לגבי המהפכה הצרפתית כן – לגבי המהפכה הקובנית לא כל שכן?!