פרשת חירבת חיזעה – עמוד השער. הציור של האמן הפלסטיני אסמאעיל שמוט.
הרעיון להוצאת ספרון זה צץ והתגבש בעיצומה של הסערה הציבורית סביב הקרנת סרט טלוויזיה של רם לוי, המבוסס על סיפורו של יזהר (ס. יזהר) סמילנסקי. הוא נבע, בין השאר, מן הדחף הפשוט להציב סכר מול גלי השקר השוטפים אותנו בעוצמה רבה ומאיימים להטביענו. אך היה עוד מניע: הידיעה כי סיפור חירבת חיזעה הוא סיפור אמיתי, שחזר ונשנה בארץ זו לא פעם ולא פעמיים, אלא מאות פעמים! זהו סיפור כיבושם של מאות כפרים ערביים וגירוש המוני תושביהם – הלוא הם בני העם הערבי הפלסטיני – מבתיהם ומארצם.
האמת על פרשת חירבת חיזעה
"לשרוף-לפוצץ-לאסור-להעמיס-ולשלח"
העורך: רמי ליבנה [חבריו לצוות העריכה: חיים הנגבי ואהוד עין-גיל]
כתם הוצאה לאור, 1978, 65 עמ'
הזכויות אינן שמורות להוצאה.
מותר לצטט ולהשתמש בקטעים מתוך הספר או בכולו,
בכתב או בעל-פה, בעיתונים, בעלונים, ברדיו, בטלוויזיה,
על במות חובבים או בכל דרך אחרת.
תוכן העניינים:
במדינה חופשית – ברוך שפינוזה
הכפרים שנהרסו – עארף אל-עארף
תל אביב – על חולות נבנתה? – אהוד עין-גיל
פרשת חירבת חיזעה – השער האחורי:
פקודת המבצע בחירבת מחאז
גם בפקודת-מבצע נוספת, שהוצאה כעבור שלושה ימים, נאמר חד-משמעית: "יש לחפש את הכנופיה ולהשמידה. הכוח יבדוק את הבונקרים וישמיד את הכנופיה. את הכפריים האחרים יש לרכז ולהביאם למג'דל"; ובפקודת-מבצע אחרת, מאוחרת יותר, נאמר, לאור הימצאותם של אנשי כנופיות בכפרים אלה: "את הפליטים יש להכריח לנוע דרומה, לעזה. את הבלתי מוכשרים לנוע רגלי – זקנים, נשים וטף – יש להעביר במכוניות, עד מאחורי קווינו בבית חנון; את החשודים יש לאסור ולשלחם לחקירת מודיעין; המשימה הינה – פינוי פליטים וכו'. ובמיוחד יש לשים לב למשכני-מגורים בודדים ולעקבות המוכיחים את דרכי תנועת האויב או מקומות-ריכוזו".
"מעריב", 17.2.1978